פורסם: עיתון "בשבע" 11/05/17
כשלבנת פורן, הבעלים של 'חברת לבנת פורן' , צפתה בסרט "אני, דניאל בלייק", היא מצאה את עצמה דומעת וכואבת ולא הצליחה לקום מהכיסא בסוף הקרנתו.
"הסרט מביא את סיפורו של תושב אנגליה שלקה בהתקף לב ומגיע לשלב בו הוא צריך לקבל קצבת אבטחת הכנסה. הסרט חושף את הצופה למראה כואב על ההתנהלות של עובדי המוסד לביטוח לאומי על פי ההוראות, הכללים, ההנחיות והסדר התקין – אך האדם הקטן הולך ונשחק, הולך ונגמר. בסיום הסרט, הבנתי שוב למה פתחתי את החברה, כדי להיות כאן בשביל האנשים שבשלב הזה בחיים שלהם כל-כך זקוקים למישהו שאכפת לו, מישהו שמסתכל עליהם בעיניים ורואה את האדם שמאחורי המקרה ומישהו שיכול לחסוך מהם סבל גדול בהתנהלות מול הבירוקרטיה האין סופית".
פורן גרה בגבעתיים, נשואה באושר מזה 35 שנה, אם לשלושה וסבתא מאוהבת בלוטם בת השנה. במקור, היא קיבוצניקית, "נולדתי וגדלתי בקיבוץ צובה. אני חושבת שהדבר שהכי הכי מאפיין אותי עד היום זו ראיית העולם הערכית שעליה חונכתי בקיבוץ. כמו שאחרים אומרים: אפשר להוציא את לבנת מהקיבוץ, אי אפשר להוציא את הקיבוץ מלבנת".
לפני 14 שנה היא החליטה להקים את 'חברת לבנת פורן' כגוף מקצועי, המוביל מסוגו בישראל , על מנת לתת מענה לציבור גדול של אזרחים הזקוקים לסיוע בתהליך מימוש זכויותיהם הרפואיות. זאת, אל מול רשויות המדינה ומוסדות שונים ובראשן- ביטוח לאומי, מס הכנסה, חברות ביטוח, וקרנות פנסיה. "הרעיון להקמת החברה בא מהתובנה שהרבה ישראלים שסובלים מבעיה רפואית אינם מממשים את זכויותיהם החוקיות, בין אם מדובר בחוסר מודעות, פחד והתשה מהביורוקרטיה ובין אם מדובר בנטייה לשכוח שזכויות רפואיות הן לא איזושהי טובה שהמדינה מעניקה.אלה זכויות שמגיעות על פי חוק לכל אזרח ואזרח שהרוויח אותן ביושר ובתשלום במהלך שנים רבות".
כשפורן הרגישה שיש צורך אדיר בשירות שכזה והפנימה, שאף אחד עדיין לא מבין את הצורך הזה עד הסוף, היא החליטה להרים את הכפפה בעצמה ולהביא לעם את הבשורה שיש להם זכויות, שהם יכולים לקבל כסף לו הם זכאים וזה לגיטימי ובסדר.
"היה לי חשוב להבהיר לכל האנשים שאני פה בשבילם ולעזור להם לקבל את הכספים האלה. הרבה פעמים, גם אלו שמודעים לזכויותיהם הרפואיות, נרתעים לממש אותן עקב הבירוקרטיה המייגעת שעתידה לשלוח אותם להתרוצצויות בין רופאים, איסוף חומר רפואי ושליחת אינסוף מכתבים וטפסים ואני חושבת שזו הקלה נפלאה לדעת שיש מי שמבין ועושה זאת עבורם".
למי, למעשה, השירות של החברה שלך, מתאים?
"לכל מי שסובל מבעיה רפואית כל שהיא. יש זכויות שונות ומגוונות: חלקן מתאימות לאנשים שעובדים וחלקן לאנשים שאינם עובדים, חלקן לילדים עד גיל 18, חלקן ל'מבוגרים' מגיל 18 ועד גיל פרישה וחלקן גם לאלו שכבר עברו את גיל הפרישה. חלק מהזכויות יתאימו למי שנפצע בעבודה או חלה במחלה הקשורה למקום עבודתו וחלק לאלו שחלו במשך השנים מסיבות אחרות. אין שני מקרים שהם זהים. לעיתים אנשים עם אותן מחלות זכאים לזכויות שונות.כיוון שכך – אנחנו מזמינים את כל מי שחלה או נפצע ורוצה לבדוק אם נוכל לעזור לו – להגיע אלינו לפגישה ראשונה שאינה כרוכה בתשלום או בהתחייבות".
אבל אם זה נראה לכם פשוט כמו שזה נשמע מפי המומחית לדבר, כדאי לדעת שזה לא ממש כך "מימוש זכויות אינו מסע פשוט. מטרתנו היא להוביל את הזכאי במסע הזה, צעד אחר צעד, שלב ועוד שלב, עד למימוש זכויותיו. תהליך מימוש הזכויות כולל קודם כל צוות שנגיש לכל המידע הרלוונטי וביכולתו לספק תשובות ללקוח. הצוות כולל מנהלי מימוש זכויות, רפרנטיות, יועצות מס ומעל 25 רופאים מומחים הבקיאים בספר הליקויים ובעלי ניסיון רב בכתיבת חוות דעת לוועדות רפואיות ובטיפול במימוש זכויות מול הרשויות השונות".
החברה אחראית גם על איסוף החומר הרפואי "זהו שלב קריטי, שרבים אינם מבינים את חשיבותו והשפעתו על קביעת התוצאה הסופית של התהליך. רבים טועים לחשוב שהתיק הרפואי הקיים בקופת החולים מספיק, בעוד שפעמים רבות החומר המצוי בו עלול להיות פחות רלוונטי לצורך הוכחת הנכות. לכן בשלב זה, אנחנו אוספים את החומר הרפואי הקיים ובוחנים את רמת הרלוונטיות שלו לתהליך. לאחר מכן, הצוות מפנה את הלקוח במידת הצורך לביצוע בדיקות רפואיות נוספות, וזאת על מנת להכין חוות דעת רפואית מלאה ומדויקת המותאמת לסוג התביעה. את הבדיקות ניתן לבצע בקופות החולים".
בשלב הבא, לאחר שהתיק הרפואי מוכן, החברה שולחת את התביעה לגוף הרלוונטי, ועוקבת אחר התקדמותה במסלול הבירוקרטי. "אנחנו מעדכנים את הלקוח בכל שלב לגבי התקדמות הטיפול ועל הזמנתו לוועדה רפואית. לפני הוועדה הרפואית, אנחנו נפגשים איתו על מנת לוודא את מוכנותו בצורה הטובה ביותר לוועדה ועם כל החומר הרלוונטי".
וכמו בכל מסע אחר, גם מסע מימוש הזכויות לא תמיד מסתיים בסיבוב אחד. "במקרים מסוימים ייתכן שיתעורר צורך בהגשת ערעור לוועדות רפואיות או להגיש תביעה להחמרת מצב או שתהיה אפשרות לפנות לרשויות נוספות. בכל מקרה ובכל שלב הצוות שלנו יודע להעניק ללקוח מענה רפואי – מקצועי, במטרה להשיג את מה שמגיע לו".
מה עמד לנגד עינייך כשהקמת את החברה?
"זה היה תהליך. מה שעשיתי לפני כן, הכלים שהיו לי, הרעיון העסקי, התובנות, הפחדים והאומץ. הכל היה שם. אבל השאלה הזאת זורקת אותי פעם אחר פעם לאנשים שפגשתי מאז שהקמתי את החברה ואם אני צריכה לסכם בקצרה את תשובתי לשאלת השאלות אז אענה: עבורם. עבור כל אותם אנשים שפגשתי בדרך".
כמו מי למשל?
"לדוגמא רבקה (השמות בכתבה זו בדויים והפרטים שמורים במערכת), אישה גרושה ואמא לשלושה ילדים, שמצאה עצמה נשואה לבעל אלים. היא הצליחה להיפרד ממנו ולהציל את ילדיה מאביהם המכה אבל נפשה נשארה מפורקת והיא לא מצליחה להשתלב בשוק העבודה וכל פעולה אפילו הפשוטה ביותר כמו עליה לאוטובוס זו משימה שגדולה עליה בכמה מידות. היא נתקפת חרדות ובכל מקרה בלי כדורים היא לא מצליחה לעבור אפילו יום אחד. פתחתי את החברה עבור שולמית, שהייתה עורכת הדין של אחת מהחברות הגדולות והחזקות במשק. אישה חכמה ועוצמתית . יום אחד, בלי שום אזהרה מוקדמת, בגלל ריב קטן וטיפשי עם קרוב משפחה היא התפרקה. ומאז היא בדיכאון עמוק. היא לא יוצאת מזה כבר שנים למרות שקיבלה את הטיפולים הקשים ביותר. כשישבתי איתה פעם ראשונה כשהגיעה אלינו היא הסבירה לי שכיום היא אפילו לא מסוגלת לעשות את הפעולה הפשוטה של מילוי ומשלוח טפסים.
פתחתי את החברה עבור בנימין. איש יקר. פעם קראו לו מלח הארץ. היום הוא במצב סיעודי. חברת הביטוח לא בדיוק ששה לתת לו את המגיע על פי פוליסה אותה רכש כשהיה עוד צעיר ורענן ועובד ומפרנס. לאחר כמה וכמה פעמים שחברת הביטוח נתנה לו תשובה שלילית הוא הגיע אלינו. התקשרנו לבשר לו שחברת הביטוח אישרה את התשלומים והוא היה מאושר. למחרת, הוא התקשר להגיד שזו הפעם הראשונה מזה שנים רבות שהוא מצליח לנשום ולישון כל הלילה. אני זוכרת איך בכה תוך שהוא אומר תודה".
פורן מספרת על עוד ועוד אנשים שפגשה בדרך וסייעה להם תוך שהמיזם שלה גדל והחברה מתפתחת "בדרך, הצטרפו אלי עוד עשרות עובדים. 160 עובדים ו-25 רופאים. אנחנו באים כל יום לעבודה בתחושת שליחות כדי לעשות טוב לאנשים. כל עובד ועובדת בחברה באים כל בוקר בידיעה שהם כאן עבור רבקה, שולמית, בנימין ועוד אלפים. והם באים כל יום לעבודה בידיעה ברורה שיש לכל אחד מאיתנו הזדמנות ומזל להדליק אור בבתיהם של אנשים שלולא עזרתנו לא היו זוכים לקבל את המגיע להם.