נְכוּת תִּפְקוּדִית

נכות תפקודית היא דרגת אי-כושר להשתכר בעבודה כלומר – הבחינה היא באיזה אופן השפיעו בעיותיו הרפואיות של החולה על כושר השתכרותו.

כאשר מדברים על זכויות רפואיות מול גופים כגון המוסד לביטוח לאומי חשוב להבין את ההבדל בין נכות תפקודית ובין נכות רפואית. נכות תפקודית נקבעת על ידי בית המשפט. נכות רפואית נקבעת על ידי מומחים רפואיים.

אחוז הנכות הרפואית נקבע בוועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי לפי חומרת הבעיה הרפואית. אך אחוז זה לכשעצמו אינו מזכה בקצבה, אלא משמש כמעין "שער".

העוברים בשער (אלו המקבלים את אחוז הנכות הרפואית המאפשר המשך בחינה), יעברו לשלב הבא בה תיבחן הנכות התפקודית שלהם.

דרגת אי הכושר להשתכר או דרגת הנכות התפקודית מוגדרת באחוזים ומבטאת באיזו מידה (כלל לא, במידה חלקית או במידה מלאה) איבד הנכה את כושרו לעבוד, להתפרנס ולהשתלב בשוק העבודה.

לעקרת בית תיקבע נכות תפקודית (או דרגת אי כושר) בהתאם ליכולתה לתפקד במשק הבית.

ככלל במוסד לביטוח לאומי דרגת  אי כושר העבודה של הנכה נבחנת ביחס ל"כל עבודה סבירה" כך יצא שטייס, טבח, מנהל ופועל יבחנו באופן זהה האם במצבם הרפואי הם יכולים להשתלב בשוק העבודה – אם לאו. וזאת בשונה מהמצב בביטוחים הפרטיים, שם במידה וישנה "הגדרת תפקיד" בפוליסה, הוועדה תדון בסיבה שבגינה אינו יכול לעבוד בהגדרת תפקידו המוגדר בפוליסה.

הנכות התפקודית נקבעת על דרך השלילה ובועדה רפואית יבדקו איזה פעולות הנכה מתקשה לבצע ובמה הוא מוגבל. לדוגמא יבדקו פעולות כמו הרמה של חפצים כבדים, קושי להתכופף, בעיות של ריכוז בעבודה וכדומה.