צור קשר 2468*
נגישות
חזרה למעלה

ביורוקרטיה חולה

(פורסם: אתר "ידיעות אחרונות"  מאת גואל בנו בתאריך 07/02/17)

בגלל נהלים נוקשים: אייל גבעתי (19), חולה כרוני הזקוק לסיוע 24 שעות, נשאר בלי מטפל צמוד.

אייל גבעתי (19) מהיישוב מנות שבגליל מרותק לכיסא גלגלים או למיטה, לא מסוגל לדבר או לזוז, מוזן באמצעות זונדה ומונשם בלילות.

בגיל שלושה חודשים לקה במחלה כרומוזומית קשה. בגיל 11 חלה גם באפילפסיה. בגיל 14 עבר אירוע רפואי קשה. הוריו, רונית ויגאל, מקדישים את חייהם לטיפול בבנם וגידלו אותו בבית בסיוע עובד זר צמוד, שלו שילמו מכספם.

בגיל 18 התגבר הקושי לטפל באייל בבית, והוא הועבר לבית־אבות סיעודי עם העובד הזר. גיל 18 הוא גם הגיל שבו ניתן לבקש מהביטוח הלאומי קצבת שירותים מיוחדים. אלא שלהורים התברר כי מכיוון שבנם עבר לבית־אבות, הוא איננו זכאי לקבל קצבה זו.

לתדהמתם, בהמשך הודיעה להם רשות האוכלוסין וההגירה כי העסקת העובד הזר תופסק משום שהנהלים קובעים שרק מי שמקבל קצבת שירותים מיוחדים זכאי להעסיק עובד שכזה. כל הניסיונות להסביר לפקידים כי גם בבית־האבות הם נדרשים להעסיק את העובד הזר, שכן אנשי הצוות עמוסים בעבודה ואינם מסוגלים להעניק טיפול צמוד לאייל, לא הועילו. הביורוקרטיה תמיד חזקה יותר. ההורים ניסו למצוא למטפל מחליף, אבל אף ישראלי לא מוכן לעשות את העבודה הקשה הזו. "העוול הוא כפול" אומרת בכאב האם רונית. "זו אטימות לשמה מצד המוסד לביטוח הלאומי ומצד רשות ההגירה. אני מזמינה נציגים שלהם לראות את מצבו של אייל, אולי אז יבינו את גודל האטימות".

מהמוסד לביטוח לאומי נמסר: "גבעתי שוהה במוסד סיעודי ולכן על פי חוק אין באפשרותנו להעניק לו קצבה לשירותים מיוחדים". לפני ימים אחדים קיבלה האם הודעה מרשות ההגירה כי היא יכולה להגיש בקשה לוועדת חריגים, שתחליט אם לאשר לה להעסיק עובד זר עבור בנה.

לבנת פורן, בעלת חברה לזכויות רפואיות, סיכמה: "מדובר במקרה אבסורדי, שילוב מסוכן בין אטימות לחוסר חשיבה על הנזקק לעזרה".